הדרך חזרה לעצמך לא תמיד מתחילה במילים
- Ora Sketching Moments
- Jun 20
- 2 min read
Updated: Jun 21
לפעמים השינוי מתחיל בדף ריק
יש בתוכך מקום שאין לו שפה.
או אולי יש לו שפה, אבל היא לא מורכבת ממילים.
היא לא מדברת עברית. לא אנגלית. לא משפטים מסודרים ולא היקשים לוגיים.
היא מופיעה כהתרחבות קטנה בחזה מול משהו שנוגע בך. ככיווץ עדין בבטן כשמשהו כבר לא נכון עבורך. כהתרגשות שאין לה סיבה ברורה. כמשיכה לא מוסברת לצבע מסוים, לדימוי, לסמל, לשיר, למקום.
זה המקום שממנו מגיעה האינטואיציה.
אנחנו חיות בעולם שמקדש מילים.
להסביר. להגדיר. לנתח. לנמק.
אבל לא כל מה שחשוב באמת יודע לדבר בשפה הזאת.
יש דברים שאנחנו יודעות הרבה לפני שאנחנו מסוגלות להסביר אותם.
לפעמים אנחנו מרגישות שמשהו נגמר עוד לפני שהעזנו להודות בכך. לפעמים אנחנו יודעות שהגיע הזמן לשינוי, למרות שאין לנו עדיין מושג איך הוא ייראה. לפעמים הלב כבר ארז מזוודות בזמן שהראש עדיין מחפש סיבות להישאר.
הידיעה הזאת לא מגיעה כמסקנה.
היא מגיעה כמו משב רוח שמביא אתו ניחוח מרומז ולחישה של שינוי.
שפת הלב
שפה עתיקה יותר ממילים.
שפה של סמלים. של חלומות. של צבעים. של צורות. של דימויים שחוזרים שוב ושוב ומבקשים תשומת לב.
לפעמים זו מילה אחת שצצה מולך שוב ושוב. אולי מספרים שחוזרים.
לפעמים זה סמל שלא מפסיק ללוות אותך.
לפעמים זו תמונה שמעוררת בך משהו שאין לו הסבר.
כאילו חלק בתוכך מזהה משהו שהשכל עדיין לא פגש.
ואולי משום כך, כשאנחנו יוצרות, משהו בנו נרגע.
לא בגלל שיצרנו יצירת אמנות.
אלא בגלל שנתנו מקום לשפה אחרת לדבר.
השפה שלא צריכה להיות נכונה. השפה שלא צריכה להרשים. השפה שלא צריכה להסביר את עצמה.
הדרך חזרה לעצמך.
דף ריק הוא הזמנה.
לבטא.
להניח צבע. לשרבט קו. לראות בעיניי רוחך דימוי. ולעקוב אחריו בסקרנות.
בלי לדעת למה.
זה כמו ללכת בשביל בו הדרך מתגלה מעצמה.
הזכרות
להסכים להיות בדרך.
לפעמים נדמה לנו שאנחנו מחפשות שינוי.
אבל עמוק בפנים, אולי מה שאנחנו מחפשות באמת הוא חיבור.
חיבור לעצמנו.
לחלק השקט בתוכנו שלא נשחק מהרעש. לחלק שלא תלוי בתפקידים שאנחנו ממלאות. לא בציפיות. לא בהישגים.
לא בהגדרות.
לחלק שיודע מי אנחנו גם כשאנחנו שכחנו.
החלק הזה שולח לנו סימנים.
נוצה על המדרכה. משפט שנפתח בדיוק בעמוד הנכון. קלף. שיר. חלום. צבע. מילה שצריכה להישמע.
חתול רחוב שמלווה אותך בדרך הביתה.
והבית הזה אינו מקום.
הוא מצב של היזכרות.
היזכרות במי שהיינו לפני שכל כך הרבה קולות חיצוניים סיפרו לנו מי אנחנו אמורות להיות.
רגע אחד של הסכמה להתיישב בשקט מול דף ריק.
זה כל מה שצריך כדי להיזכר.
וכשאנחנו מחוברות למקום ממנו באנו, היצירתיות נובעת, מתוך חיבור, מתוך ידיעה עצמית, מתוך שייכות, מתוך שפת הלב. ויצירתיות היא לא אמנות, היא היכולת שלנו לבטא כל עניין ודבר שמבקש לעבור דרכנו בדרך בה תיגע בכמה שיותר לבבות.
Comments